תחשבו על משהו שעמלתם עליו המון זמן, אולי ארמון גדול בחול או ציור ממש מושקע, ופתאום ברגע אחד הכל נהרס. תחושה לא נעימה, נכון? זה בערך מה שהרגישו המצרים. הם עבדו קשה מאוד בשדות שלהם. המילה יבולם מתארת את התבואה והפירות שצמחו בארץ מצרים, והמילה ויגיעם מזכירה לנו שהאוכל הזה לא צמח מעצמו, אלא הוא תוצאה של עבודה קשה ומאמץ רב של האנשים.
אבל אז, ה' הביא עליהם מכה. המילים לחסיל וכן לארבה מתארות חרקים מאותה משפחה, שאוכלים ומחסלים כל צמח שהם רואים. הם פשוט אכלו את כל מה שהמצרים גידלו. יש כאן משהו מעניין מאוד: ה' כיוון את הדברים כך שמכת הברד, שירדה לפני כן, לא תשמיד את כל האוכל. הברד השאיר בכוונה קצת תבואה, ממש כאילו הוא משאיר אוכל לחבר שלו, הארבה, כדי שיהיה לו מה לאכול כשיגיע. למרות שהארבה היה יכול לאכול את כל היבול לבדו, ה' בחר להביא גם את הברד וגם את הארבה כמכות נפרדות.