יצא לכם פעם לחשוב מה הופך אדם למנהיג באמת מצוין? האם מספיק רק להיות אדם טוב, או שצריך גם לדעת איך לעשות את העבודה בצורה המדויקת ביותר?
דוד המלך שילב בין שני הדברים האלה. מצד אחד, נאמר עליו וַיִּרְעֵם, כלומר שהוא רעה והנהיג את עם ישראל ממש כמו שרועה דואג לצאן שלו. הוא עשה זאת כְּתֹם לְבָבוֹ, מתוך תמימות, יושר פנימי ולב טהור. בדיוק כמו שהוא היה ישר מבפנים, כך הוא גם התנהג כלפי חוץ.
מצד שני, נאמר עליו וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם. המילה יַנְחֵם פירושה שהוא ניהל והדריך אותם. אבל רגע, הרי התבונה והחכמה נמצאות בראש או בלב, אז למה הכתוב מזכיר את הכפיים, כלומר את הידיים? ההסבר הוא שדוד פעל במיומנות ובזהירות רבה, כמו רועה שמשתמש במקל שלו בעדינות כדי לכוון את העדר מבלי להזיק לו. חכמים מספרים שכאשר דוד היה רועה צאן, הוא ידע להתאים את האוכל לכל בהמה: לגדיים הקטנים והרכים הוא נתן עשבים רכים, ולתיישים הגדולים והחזקים הוא נתן שורשים קשים. בזכות הרגישות הזו הוא נבחר להנהיג את עם ישראל, כי הוא ידע איך להדריך כל אדם ואדם בעם בדיוק לפי האופי והצרכים המיוחדים שלו.