תארו לעצמכם שאתם צריכים לבחור מלך חדש לעם ישראל. איפה הייתם מחפשים אותו? ה' לא חיפש בארמונות מפוארים, אלא דווקא בשדה. דוד המלך התחיל את דרכו כרועה צאן פשוט, וזה ממש לא במקרה. ה' ידע שכדי להנהיג עם, צריך קודם כל לדעת לטפל במי שזקוק לעזרה ולרחמים. המילה עָלוֹת מתארת את האימהות של הכבשים, שמניקות ומטפלות בטלאים הרכים שלהן. כבשות כאלה צריכות טיפול עדין במיוחד. מסיבה זו נאמר מֵאַחַר עָלוֹת, כי רועה טוב לא רץ קדימה ומושך אותן בכוח, אלא הולך מאחוריהן לאט ובזהירות כדי לשמור עליהן.
דוד היה רועה את הצאן ברחמנות גדולה, ואפילו התאים את האוכל לכל כבשה. קודם הוא נתן לגדיים הקטנים לאכול את החלק העליון והרך של העשב, אחר כך נתן לתישים הבוגרים את האמצע, ובסוף השאיר לכבשים הזקנות את השורשים הקשים שהן יכולות ללעוס. כשה' ראה כמה דוד רחמן ודואג לכל פרט קטן, הוא הבין שזה בדיוק האיש שמתאים להיות מלך. כך דוד עבר מלרעות כבשים, להנהיג את העם. הוא נבחר להנהיג את בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וגם את וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ. למה להשתמש גם במילה עמו וגם במילה נחלתו? המילה נחלה מלמדת אותנו שעם ישראל הוא לא סתם עם רגיל, אלא עם שיש בו קדושה מיוחדת ויקרה לה', ולכן הוא זקוק למנהיג כל כך רגיש וטוב לב.