יצא לכם פעם לעשות משהו לא בסדר, וכשגילו אתכם נבהלתם ומייד הבטחתם שלא תעשו זאת שוב לעולם? התנהגות דומה מאוד קרתה לבני ישראל בזמן שהיו במדבר. היה להם מעגל שחזר על עצמו שוב ושוב: הם היו חוטאים, וכאשר ה׳ נתן להם עונש קשה או אזהרה חמורה, הם פתאום התעוררו וחיפשו אותו. המילה אִם משמעותה כאן כאשר, והמילה הֲרָגָם מתארת את הרגע שבו ה׳ העניש אותם או גזר עליהם עונש.
ברגעים המפחידים האלה, בני ישראל מיהרו לבקש סליחה. הם עשו זאת כל כך מהר, עד שהם וְשִׁחֲרוּ את ה׳, כלומר קמו מוקדם מאוד בבוקר וחיפשו להתפלל אליו עוד לפני שהתפנו לדאוג לצרכים האישיים שלהם. למרות שזה נשמע כמו מעשה טוב, מסתבר שלפעמים הסליחה הזו לא הייתה באמת כנה ואמיתית מכל הלב. הם פשוט פחדו מהעונש, וחשבו שאם הם יקומו מוקדם ויגידו מילים יפות, הם יוכלו לתקן את המצב בקלות ובמהירות, בלי באמת להשתנות מבפנים.