האם קרה לכם פעם ששמעתם בשורה כל כך עצובה, עד שפשוט לא מצאתם מילים או אפילו דמעות כדי להביע את הכאב? באותו זמן בהיסטוריה, עם ישראל עבר משבר גדול מאוד. ארון ה' נלקח בשבי על ידי הפלשתים, והמשכן בשילה נחרב. באותה מלחמה קשה נהרגו גם מנהיגי העם. המילים כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ מספרות לנו על חפני ופנחס, הבנים של עלי הכהן, וגם על שאר הכהנים שנשאו את הארון, שמצאו את מותם בשדה הקרב.
בדרך כלל, כשאנשים מאבדים את היקרים להם מכל, הם בוכים ומתאבלים. אבל כאן כתוב וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה. מדוע הנשים שאיבדו את בעליהן לא בכו? ההסבר הוא שהבשורות היו כל כך פתאומיות וקשות, עד שהנשים לא יכלו אפילו להתאבל. חלק מהן, כמו אשתו של פנחס, פשוט לא עמדו בצער העמוק ומתו משברון לב מיד כששמעו את החדשות המרות, ולכן הן לא הספיקו לבכות על הבעלים שלהן.