נסו לחשוב על מאכל פלאי שמגיע היישר מהשמיים, ויש לו איזה טעם שרק תרצו! כשבני ישראל היו במדבר, קרה להם פלא עצום. ה׳ דאג להם למזון מיוחד במינו. בני אדם רגילים זכו לאכול לֶחֶם אַבִּירִים, שהוא לחם שמימי ומיוחד, ממש כמו הלחם של מלאכי השרת. המילים אָכַל אִישׁ באות להדגיש את הפלא הגדול הזה: איש רגיל, בשר ודם שנברא מהאדמה, זוכה לאכול אוכל עליון וקדוש.
מכיוון שבני ישראל היו בדרכים ונדדו ממקום למקום, ה׳ שלח להם צֵידָה, כלומר מזון לדרך, שתמיד חיכה להם מוכן בכל מקום חדש שאליו הגיעו. המן המיוחד הזה ניתן להם לָשֹׂבַע, כדי להשביע אותם לגמרי. הוא היה קל מאוד לעיכול, והיה בו כל טעם של תבשיל שרק חלמו עליו. השפע העצום הזה מראה לנו שכשבני ישראל התלוננו וביקשו בשר, הם בעצם סתם חיפשו תירוצים, כי ה׳ כבר סיפק להם את האוכל הכי טוב ומשביע שאפשר לבקש.