תארו לעצמכם נערה שעובדת קשה כעוזרת בבית של משפחה אחרת, ויום אחד החיים שלה משתנים לגמרי. אב המשפחה מחליט שהיא תתחתן עם הבן שלו ותהפוך לחלק מהמשפחה. התורה משתמשת במילה יִּיעַדֶנָּה, שפירושה הוא שהאב מייעד ומשדך אותה לבן שלו. הוא אפילו לא צריך לתת כסף מיוחד כדי לקדש אותה לנישואין, כי הכסף שהוא נתן לאבא שלה כשהיא רק הגיעה לעבוד אצלם, נחשב עכשיו ככסף הקידושין.
אבל עכשיו יש חשש קטן. אולי הבן יזלזל בה? אולי הוא יחשוב שבגלל שהיא הייתה פעם עוזרת בבית, מותר לו להתנהג אליה פחות יפה מאשר לאישה רגילה? בדיוק בגלל זה התורה אומרת כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת. כלומר, מהרגע שהיא מתחתנת, התפקיד הקודם שלה נמחק לגמרי. היא אישה חופשית לכל דבר, וצריך להתייחס אליה בכבוד ובשוויון בדיוק כמו לכל בת ישראל אחרת.
כדי לוודא שהיא תקבל את היחס הכי טוב שאפשר, התורה מצווה על הבעל החדש יַעֲשֶׂה־לָּהּ. הציווי הזה אומר שהוא חייב קודם כל לארגן לה חתונה יפה ומכובדת, להעניק לה מתנות וחדר יפה, ממש כמו שכל אבא נותן לבת שלו ביום חתונתה. זהו חסד מיוחד מאת ה'. גם לאחר החתונה, הוא חייב להמשיך לדאוג לה לכל מה שאישה צריכה לקבל, כמו אוכל, בגדים יפים, וחיים של כבוד ואהבה. התורה מלמדת אותנו כאן שכל אדם ראוי לכבוד מלא, ולא משנה מה היה המעמד שלו בעבר.