התורה ממקמת את דין הרוצח מיד לאחר פרשת עבד עברי. סמיכות זו נועדה להבהיר כי בניגוד לעבד, אשר אדונו רשאי לרדות בו, הריגת אדם חופשי מישראל גוררת עונש מוות חמור [אבן עזרא, חזקוני]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן הקבלה לעשרת הדיברות: כשם שדין עבד עברי הפותח את הפרשה מקביל לדיבר "אנכי ה'", כך דין הרוצח מקביל לדיבר "לא תרצח", שהוא הראשון לדיברות שבין אדם לחברו. אולם, בעוד שבעשרת הדיברות מופיעה האזהרה בלבד, כאן מפורש העונש על המעשה [כלי יקר, רבנו בחיי].
המילה מַכֵּה מתייחסת לכל פגיעה פיזית מכוונת [שד"ל, רלב"ג]. הפרשנים מסכימים כי התורה הוסיפה את המילה וָמֵת כדי להדגיש שהעונש חל אך ורק על הכאה קטלנית שהביאה למוות, בניגוד להכאה רגילה שדינה תשלום נזק ממוני. עם זאת, אין חובה שהמוות יתרחש באותו הרגע ממש; גם אם הקורבן מת לאחר מספר ימים כתוצאה ישירה מאותה מכה, התוקף חייב מיתה [אור החיים, שד"ל]. גישה ייחודית מציגה כי הפסוק אינו מתאר בהכרח רצח ישיר וברור כגון שחיטה, אלא מקרה שבו המכה לא התכוון בהכרח להמית, אך עדים התרו בו שהמכה עלולה להיות קטלנית, והוא התעלם מהם, הכה והרג [העמק דבר].
המילה אִישׁ נועדה להגדיר במדויק את הקורבן ואת התוקף. מצד הקורבן, המילה מלמדת שמדובר באדם שהוא "בן קיימא", כלומר יצור חי שראוי להתקיים, ובכך מוציאה מכלל עונש את ההורג עובר או נפל שאינו בר־חיים. יש המקשרים את המילה אִישׁ לשורש א.ש המבטא כוח, חוזק ויציבות [רש"י, הכתב והקבלה, תורה תמימה]. אף שהתורה נקטה בלשון זכר, הדין זהה לחלוטין גם אם הקורבן הוא אישה או קטן [רש"י, תורה תמימה, רלב"ג]. מצד התוקף, המילה מלמדת שרק אדם בוגר ובר־דעת נושא באחריות פלילית למעשיו, ולכן קטן, חרש או שוטה שהרגו פטורים מעונש מוות [רש"י, רלב"ג, תורה תמימה].
הכפילות בביטוי מוֹת יוּמָת מלמדת על ודאות העונש וחומרתו. הפירוש המקובל הוא שההוצאה להורג מתבצעת על ידי בית הדין בלבד, לאחר חקירת עדים ומשפט, והיא נעשית באמצעות סייף, כלומר עריפת הראש [אבן עזרא, שד"ל, רלב"ג, מלבי"ם]. בנוסף, הטלת עונש המוות פוטרת את הרוצח מתשלומי ממון לקרובי הנרצח, על פי הכלל המשפטי הקובע שאדם אינו נענש בשני עונשים יחד על אותו מעשה [הטור הארוך]. פירוש נוסף לכפילות הלשון רואה בה הבטחה לצדק מוחלט: גם אם בתי הדין יבטלו, או שלא ימצאו מספיק ראיות ועדים להרשיע את הרוצח בדין הארצי, הוא עדיין נחשב "בן מוות", וה' ישפוט אותו וידאג להענישו בידי שמים [אור החיים].