שמות, פרק כ״א, פסוק י״ב

יצא לכם לחשוב פעם למה התורה לא רק אומרת לנו מה אסור לעשות, אלא גם קובעת כללים ברורים של שכר ועונש? אחרי שקראנו בעשרת הדיברות את האיסור החשוב "לא תרצח", כאן התורה מסבירה מה קורה למי שעובר על האיסור הזה ופוגע באדם חופשי. התורה משתמשת במילה מַכֵּה כדי לתאר פגיעה מכוונת באדם אחר. מיד לאחר מכן מופיעה המילה וָמֵת, כדי להדגיש שהעונש החמור שייך רק למקרה שבו המכה באמת גרמה לאדם לאבד את חייו, אפילו אם זה קרה כמה ימים לאחר מכן. המילה אִישׁ מלמדת אותנו שני דברים חשובים. מצד אחד, היא אומרת שהפוגע צריך להיות אדם בוגר שמבין את המעשים שלו, ולכן ילדים קטנים פטורים מעונש. מצד שני, היא מלמדת שחיי כל אדם הם יקרים וחשובים, וזה הדין גם אם הנפגע הוא גבר, אישה או ילד קטן. הכפילות במילים מוֹת יוּמָת מראה עד כמה העונש ודאי. בית דין מיוחד בודק את המקרה לעומק בעזרת עדים, ורק הוא רשאי לשפוט ולהעניש. ואם במקרה לא היו מספיק עדים ובית הדין לא יכול היה להעניש, המילים האלו מבטיחות לנו שצדק תמיד ייעשה, כי ה' רואה הכל וידאג לשפוט את מי שעשה רע.