תארו לעצמכם ילדה צעירה שהמשפחה שלה הייתה כל כך ענייה, עד שהיא נאלצה לעזוב את הבית וללכת לעבוד אצל אדם עשיר. מצב כזה יכול להרגיש מאוד מפחיד ובודד, נכון? אבל התורה דואגת לה ומגינה על הכבוד ועל העתיד שלה. התורה קובעת לאדון חוקים ברורים כדי להבטיח שהיא לא תישאר מנוצלת. האדון צריך לדאוג לה לאחת משלוש אפשרויות: להתחתן איתה בעצמו, לחתן אותה עם הבן שלו, או לאפשר למשפחה שלה לפדות אותה ולהחזיר אותה הביתה.
אבל מה קורה במצב של וְאִם שָׁלֹשׁ אֵלֶּה לא קורות? כלומר, אם האדון לא מקיים אף אחת מהאפשרויות האלו כלפיה? במקרה כזה התורה פוסקת וְיָצְאָה חִנָּם. היא משתחררת מיד וחוזרת להיות חופשייה. מתי זה קורה? ברגע שהיא גדלה והופכת לנערה. המילה חינם אפילו מזכירה את המילה חן, כי כשהיא גדלה ומתבגרת יש לה חן ויופי משלה.
התורה מוסיפה עוד שתי מילים, אֵין כָּסֶף, כדי להדגיש עד כמה השחרור שלה מוחלט. היא לא חייבת לאדון שום דבר. גם אם למשל היא הייתה חולה כשהיא גרה אצלו והוא הוציא עליה כסף כדי לקנות לה תרופות, היא לא צריכה להחזיר לו אפילו אגורה אחת.
יש בחוק הזה גם רעיון עמוק שקשור אלינו. הקשר בין האדון לנערה מזכיר את הקשר בין ה' לעם ישראל כשאנחנו בגלות. התורה מבטיחה לנו שגם אם לעם ישראל חסר "כסף" רוחני, כלומר אם חסרים לנו מעשים טובים, ה' עדיין שומר עלינו, אוהב אותנו, ובסוף יוציא אותנו לחופשי ויגאל אותנו באהבה.