תארו לעצמכם מצב שבו חיה מסוכנת פוגעת במישהו. התורה מלמדת אותנו איך לנהוג במקרה כזה, במיוחד כשיש חיה שכבר ידועה כבעייתית. כאשר יִגַּח הַשּׁוֹר, כלומר שור שהבעלים שלו כבר קיבלו אזהרה שהוא עלול לנגוח, וקורה מצב של אִם עֶבֶד נפגע מאותו שור. הכוונה כאן היא למשרת שהגיע מארץ כנען.
במקרה כזה, בעל השור חייב לשלם קנס קבוע של כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים. את הסכום הזה הוא יִתֵּן לַאדֹנָיו, כלומר לבעלים של אותו משרת. חשבתם פעם למה התורה קבעה סכום קבוע, בלי קשר לשאלה אם המשרת היה צעיר וחזק או מבוגר וחלש? התשובה הפשוטה היא כדי למנוע מריבות וויכוחים ארוכים על הערך שלו. אבל יש כאן גם סיבה עמוקה יותר: התורה לא רוצה שנתייחס לחיי אדם כמו אל מוצר בחנות שיש לו מחיר משתנה.
למרות תשלום הקנס, התורה קובעת שוְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל. השור הפוגע מומת, בדיוק כמו שור שפגע באדם חופשי. הסיבה לכך היא שכל אדם, גם אם הוא משרת, נברא בצלם ה׳, והחיים שלו יקרים וחשובים.