שמות, פרק כ״א, פסוק ל״ב

כאשר שור מועד, שכבר הוזהרו בעליו על נטייתו לנגוח, ממית עבד כנעני, קובעת התורה קנס כספי קבוע. במקרה שבו אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה, בעל השור הפוגע מחויב לשלם סכום אחיד של כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים טהור, אותו הוא יִתֵּן לַאדֹנָיו של ההרוג. קביעת סכום מוחלט זה, שאינו תלוי בשוויו הממשי של העבד בשוק, נועדה למנוע סכסוכים משפטיים, לשקף את המחיר הממוצע בעת העתיקה, ולשמור על כבוד האדם כדי שלא יוערך כסחורה חומרית בלבד. למרות ההבדל באופן התשלום לעומת אדם חופשי, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל ויוצא להורג, שכן גם עבדים נבראו בצלם ה' ודין הבהמה נותר זהה לכל מקרה של המתת אדם.