שמות, פרק כ״א, פסוק ל״ו

בניגוד לשור רגיל שהזיק באקראי, א֣וֹ אם נוֹדַ֗ע לציבור ולבית הדין כי זהו שור מועד בעל היסטוריה של נגיחות מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם, מוטלת על בעליו אחריות כבדה יותר. כאשר השור נותר בבעלות פרטית של בְּעָלָ֑יו לאורך התהליך המשפטי והוא וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בשמירה הראויה לו, עליו לפצות על הנזק באופן מלא בבחינת שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם. הפיצוי יינתן כשׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר, כלומר תשלום הערך המלא של השור שניזוק באמצעות כסף או מסירת שור חלופי. על פי הכלל וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ, הנבלה נשארת לרוב ברשות הניזק הנושא באחריות לירידת ערכה, והמזיק משלים את ההפרש הכספי עד לכיסוי הנזק השלם.