שמות, פרק כ״א, פסוק ט״ז

חטיפת אדם ושלילת חירותו הן פשע השקול לרצח, וזהו למעשה עיקר כוונת הדיבר "לא תגנוב". הדין חל על וְגֹנֵב אִישׁ, בין אם מדובר בגברים או בנשים, כחוטפים או כנחטפים, למעט קטן שגנב או חטיפת עובר. כדי להתחייב בעונש, על החוטף להכניס את האדם לרשותו ונדרשים עדים שראו כי החטוף וְנִמְצָא בְיָדוֹ וכי החוטף העבירו לאחרים וּמְכָרוֹ בשלמותו. העונש על מעשה זה הוא מוֹת יוּמָת במיתת חנק, והוא מוזכר בסמוך לדיני פגיעה בהורים, שכן החוטף גורם לכך שילדים יגדלו בנכר ועלולים להכות את הוריהם בעתיד מבלי לזהותם.