שמות, פרק כ״א, פסוק כ״ו

אדון אשר יַכֶּ֨ה ישירות בגופם של עבד או אמה כנעניים מתוך כעס, מאבד את זכות הקניין עליהם ונדרש לשחררם. אף שהכתוב מזכיר אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ, הדין חל על כל איבר גלוי שאינו צומח מחדש, ובתנאי שהמכה וְשִֽׁחֲתָ֑הּ וגרמה לנזק קבוע שמוציא את האיבר מכלל שימוש, אפילו אם הפגיעה אירעה בטעות במהלך טיפול רפואי. מכיוון שכל רכושו של העבד שייך ממילא לאדונו, פיצוי כספי לא יועיל לו, ולכן הענקת חירות היא הדרך היחידה לעשות עמו צדק ולהרתיע מפני התאכזרות. כדי שהעבד יצא לַֽחׇפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ האדון על ידי מסירת גט שחרור רשמי. המילים תַּ֥חַת עֵינֽוֹ קובעות חוק מוחלט, המורה כי במקרה של פגיעה בשני איברים בו זמנית, העבד יוצא לחירות בגין איבר אחד והאדון מפצה אותו כספית על האיבר השני.