שמות, פרק כ״א, פסוק ל׳

בעל שור שרשלנותו הובילה למוות אינו נידון למוות כרוצח במזיד, אלא נדרש לשלם כֹּפֶר המהווה עבורו כפרה רוחנית ומציל אותו ממיתה בידי שמים. המילה אִם מתפרשת לרוב כחובה מוחלטת לשלם כאשר הקנס יוּשַׁת עָלָיו בפסיקה מסודרת של בית הדין, אך יש הסבורים כי הדבר תלוי בהסכמת יורשי ההרוג לקבל את הממון. גובה פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ נתון במחלוקת, ויכול להיות מחושב לפי שוויו של בעל השור, לפי שוויו של האדם שנהרג, או בהתאם לעושרו של המזיק ומידת רשלנותו. על האדם לשלם כופר שלם כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו, אולם הפוסקים נחלקו אם בית הדין רשאי למשכן את נכסיו בעל כורחו כדי להבטיח את התשלום ליורשים, או שמא הכפרה תלויה ברצונו החופשי לשלם.