שמות, פרק כ״א, פסוק ג׳

כאשר עבד עברי מתחיל את תקופת עבדותו, אִם־בְּגַפּוֹ יָבֹא, כלומר נכנס יחידי עם לבושו בלבד או בגוף שלם וללא מום, בְּגַפּוֹ יֵצֵא והאדון אינו רשאי למסור לו שפחה כנענית מחשש שיתאהב בה ויסרב להשתחרר. לעומת זאת, אִם־בַּעַל אִשָּׁה הוּא והיה נשוי לאישה ישראלית בטרם נמכר, מוטלת על האדון החובה לזון ולפרנס אותה ואת ילדיהם לאורך כל שנות העבדות. מכיוון שהאישה סמוכה על שולחן האדון, התורה מדגישה כי בסיום התקופה וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וחובה עליה לעזוב את בית האדון ולשוב עם בעלה גם אם היא מעדיפה להישאר בתנאי הנוחות שזכתה להם.