חשבתם פעם מה קורה למשפחה כשהאבא נקלע לחובות ונאלץ ללכת לעבוד אצל אדם אחר למשך כמה שנים כדי להחזיר אותם? התורה דואגת מאוד לאנשים במצב כזה, ומראה לנו כמה חמלה יש בה. התורה קובעת שאם אדם מתחיל את עבודתו בְּגַפּוֹ, כלומר כשהוא רווק ומגיע לבדו ורק עם הבגדים שעליו, הוא גם יסיים אותה באותו מצב. לאדון אסור לתת לו שפחה כדי שיקים איתה משפחה. למה? כי התורה רוצה שהוא יחזור להיות אדם חופשי, ויש חשש שאם הוא יתאהב בה, הוא לא ירצה לעזוב את העבודה לעולם.
אבל מה קורה אִם־בַּעַל אִשָּׁה הוּא? כלומר, אם הוא כבר נשוי לאישה ישראלית לפני שהתחיל לעבוד? כאן כתוב וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. רגע, מי בכלל קרא לאישה לעבוד שהיא צריכה עכשיו לצאת? הרי רק הבעל עובד אצל האדון! אלא שכאן מתגלה הרחמנות הגדולה של ה'. התורה אומרת שהאדון חייב לדאוג לאישה ולילדים הקטנים. הוא צריך לתת להם אוכל ולפרנס אותם במשך כל השנים שהאבא עובד אצלו. האדון ממש הופך להיות כמו אבא רחמן שדואג למשפחה שחסר לה מפרנס. וכשהבעל מסיים את עבודתו וחוזר להיות חופשי, גם האישה והילדים עוזבים את בית האדון וחוזרים לחיות יחד איתו.