כאשר אֲדֹנָיו, מונח שנכתב בלשון רבים כדי לבטא כבוד לאדון היחיד, מוסר לעבדו שפחה נכרית, הדבר מותר רק אם העבד כבר נשוי לישראלית כדי להבטיח שיסכים לעזוב עם שחרורו. קשר זה נועד להוליד עבדים לאדון, ולכן אם אותה אִשָּׁה תלד לעבד בָנִים אוֹ בָנוֹת, מעמדם ייקבע תמיד לפי האם הנכרית ולא לפי האב. משום כך, עם שחרור העבד, הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ ללא יוצא מן הכלל. בסיום תקופת העבדות, העבד משתחרר כשהוא יוצא בְגַפּוֹ, כלומר לבדו, וחוזר למשפחתו המקורית ללא השפחה וילדיה.
שמות, פרק כ״א, פסוק ד׳
פרשת משפטים
אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.