שמות, פרק כ״א, פסוק כ״ה

התורה מחייבת תשלום ממוני מלא על נזקי גוף שאינם גורמים בהכרח לחסרון איבר קבוע, כאשר המילה תַּחַת מציינת פיצוי ותמורה ולא ענישה גופנית או נקמה. הפסוק מפרט שלושה סוגי פגיעות המחייבים תשלום על צער, ריפוי, אובדן ימי עבודה ובושת: כְּוִיָּה שהיא מכת אש הגורמת כאב טהור ללא פצע פתוח, פֶּצַע שהוא מכה פתוחה ומדממת החותכת את הבשר או שוברת עצם, וחַבּוּרָה שהיא מכה יבשה וסגורה בה הדם נצרר תחת העור ומשנה את גוונו. תשלום הצער נאמד לפי הסכום שאדם היה מסכים לקבל כדי לסבול כאב זה, או לחלופין לשלם כדי להימנע ממנו. מתוך כפילות המילים נלמד כי יש להוסיף תשלום על צער גם כאשר משלמים על נזק קבוע של חסרון איבר, וכן נקבע הכלל שאדם אחראי תמיד לנזקי גוף שהוא גורם, בין אם פגע במזיד, בשוגג או באונס.