שמות, פרק כ״א, פסוק כ״ד

התורה קובעת עקרון של גמול מדויק על נזק גופני קבוע, אך הביטוי עַיִן תַּחַת עַיִן אינו מכוון לענישה גופנית אלא לתשלום ממוני המפצה על הפחת בערכו של הניזק. המילה תַּחַת מבטאת את מילוי מקום החיסרון בכסף, שכן יצירת פגיעה גופנית זהה לחלוטין במזיק אינה אפשרית מבחינה מעשית ואינה מועילה לשיקום הקרבן. הכתוב בוחר בניסוח חריף של פגיעה בגוף כדי להרתיע עשירים מפגיעה בזדון מתוך מחשבה שיוכלו לפטור עצמם בקלות, וכדי לבטא את החומרה המוסרית שבהשחתת גוף האדם שנברא בצלם. המשך הפסוק, שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל, מונה את האיברים החשופים ביותר בקטטה המייצגים את תפקודיו המרכזיים של האדם, כדי ללמד שדין התשלום חל על כלל ראשי האיברים בגוף.