שמות, פרק כ״א, פסוק ח׳

כאשר אמה עברייה רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, כלומר אינה מוצאת חן בעיניו ולכן הוא נמנע מלשאת אותה לאישה, מתבטלת כוונת הרכישה המקורית אֲשֶׁר־לֹא יְעָדָהּ, שבה קנה אותה במטרה לייעד ולחבר אותה אליו. במצב זה מטילה התורה חובה אקטיבית על האב ועל האדון לדאוג לפדיונה, וְהֶפְדָּהּ, כאשר האדון נדרש לסייע בכך שינכה מדמי הפדיון את שווי השנים שכבר עבדה. כמו כן, חל איסור מוחלט על מכירת הנערה, לְעַם נׇכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ, בין אם מדובר במכירה לגוי כדי להגן על כבודה, ובין אם מדובר במכירה לאיש זר מישראל כדי שלא תשתעבד מחדש. איסור המכירה נובע מהמעילה באמון כלפיה, המבוטאת במילים בְּבִגְדוֹ־בָהּ, שכן האדון שכבר פרש עליה את בגדו לשם נישואין בוגד כעת בהבטחתו, ומותיר אותה עם מעטפת מחויבות הריקה מתוכן אנושי ומוסרי.