תארו לעצמכם תקופה רחוקה מאוד, שבה אבא שהיה עני נאלץ לשלוח את הבת שלו לעבוד בבית של משפחה אחרת. הוא לא עשה את זה סתם, אלא הייתה לו תקווה גדולה שהאדון של הבית יתחתן איתה וידאג לה לחיים טובים. אבל מה קורה אם התוכנית הזו לא מצליחה? התורה מסבירה שאם הנערה רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, זה לא אומר שהיא עשתה משהו רע או התנהגה לא יפה, אלא פשוט שהיא לא מצאה חן בעיניו והוא החליט שהוא לא רוצה להתחתן איתה. במצב כזה, התורה אומרת אֲשֶׁר־לֹא יְעָדָהּ. המילה "יעדה" קשורה לחיבור, וזה אומר שהאדון הביא אותה אליו כדי לייעד אותה להיות אשתו, אבל בסוף בחר שלא לעשות זאת.
בגלל שהחתונה לא קרתה, אי אפשר להשאיר אותה שם והתורה מצווה וְהֶפְדָּהּ. המשמעות היא שחובה לשחרר אותה הביתה. גם האבא וגם האדון צריכים לעזור בזה. האדון, למשל, צריך להוריד מהסכום של השחרור שלה את השווי של הזמן שהיא כבר עבדה אצלו, כדי שיהיה קל יותר לפדות אותה. בנוסף, יש חוק שנועד להגן על הכבוד שלה: לְעַם נׇכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ. אסור לאבא או לאדון למכור אותה לאדם זר או למשפחה אחרת. התורה מסבירה שהסיבה לכך היא בְּבִגְדוֹ־בָהּ. המילה הזו באה מהמילה בגידה. בגלל שהאדון לא קיים את ההבטחה להתחתן איתה, הוא בעצם פגע באמון שלה. לכן, במקום להעביר אותה לאדם אחר, חובה לעזור לה לחזור הביתה בשלום.