שמות, פרק כ״א, פסוק י״א

התורה מגינה על כבודה של האמה העבריה וקובעת כי וְאִם־שְׁלׇשׁ־אֵלֶּה, כלומר אם האדון נמנע אפילו מאחת משלוש האפשרויות שלפני הנישואין: ייעודה לעצמו, ייעודה לבנו או מתן אפשרות לפדותה, פוקעת זכותו עליה. במקרה כזה וְיָצְאָה חִנָּם, היא משתחררת באופן מיידי עם הגיעה לבגרות פיזית והתפתחות חנה, מבלי שהאדון יוכל לעכבה או לדרוש את כספו חזרה. התוספת אֵין כָּסֶף מבהירה כי היא אינה נותרת חייבת לו דבר, אפילו לא עבור הוצאות רפואיות, וכן רומזת לשלבי ההתבגרות הביולוגיים השונים המזכים אותה בשחרור. בנוסף, מילים אלו מדגישות כי אף שלאדון לא מגיע תשלום, אם הנערה תתקדש לאיש אחר מיד עם שחרורה, כסף הקידושין יהיה שייך לאביה.