שמות, פרק כ״א, פסוק ל״ג

קרה לכם פעם שהלכתם בחוץ וכמעט נתקלתם במכשול שמישהו שכח בדרך? התורה מלמדת אותנו לקחת אחריות על דברים מסוכנים שאנחנו משאירים במרחב הציבורי.

התורה מסבירה לנו מה קורה כאשר אדם יוצר סכנה ברחוב. המילים וְכִי יִפְתַּח מתארות אדם שמצא בור ישן שהיה מכוסה והחליט לפתוח אותו, והמילים כִּי יִכְרֶה מתארות אדם שחופר בור חדש לגמרי. התורה מזכירה את שתי הפעולות כדי ללמד אותנו כלל חשוב. גם אם מישהו אחד התחיל לחפור בור קטן, ואז בא אדם אחר והעמיק אותו עד שהוא הפך למסוכן, האדם האחרון הוא זה שאחראי לנזק. אפילו אם אותו אדם התעצל והשאיר את הבור פתוח רק ללילה אחד כי תכנן להמשיך לחפור מחר, הוא עדיין אחראי. התורה משתמשת במילה בּוֹר כדי להסביר שאנחנו אחראים גם על בור עמוק מאוד וגם על בור רדוד שיכול רק לפצוע.

המילים וְלֹא יְכַסֶּנּוּ מלמדות אותנו שאם האדם כן דאג לכסות את הבור בכיסוי חזק ויציב שיכול להחזיק עגלה כבדה שעוברת מעליו, הוא פטור ואינו אשם אם קרה משהו. הכלל הזה נכון רק כאשר הבור נמצא בשטח ציבורי שבו כולם הולכים. אם מישהו חפר בור בתוך החצר הפרטית שלו, הוא יכול להגיד למי שנכנס אליו ללא רשות שזוהי אחריותו בלבד.

ומה קורה אם בהמה נופלת פנימה? המילים וְנָפַל שָׁמָּה מסבירות שהאחריות חלה כאשר הבהמה נפלה בדרך טבעית ורגילה, למשל אם היא הלכה בחושך ולא יכלה לראות את המכשול. לעומת זאת, אם בהמה חכמה הלכה באור יום והייתה יכולה לראות את הבור, בעל הבור פטור. התורה נותנת דוגמה של שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר, אבל הכוונה היא לכל סוגי הבהמות. הסיבה שהתורה בחרה דווקא בחיות האלה היא כדי ללמד אותנו שהאחריות של בעל הבור היא על בהמות, אך לא על בני אדם או על חפצים. לאדם יש שכל והוא צריך להסתכל לאן הוא הולך, וחפצים הרי לא הולכים לבד, ולכן הבעלים שלהם צריכים לשמור עליהם.

מעבר לסיפור הפשוט, יש כאן גם שיעור מוסרי וחשוב. אדם שפותח בור ומשאיר אותו גלוי, דומה לאדם שעושה מעשה לא טוב בגלוי מול כולם. כשאנחנו מתנהגים לא יפה ליד אחרים, אנחנו בעצם יוצרים מכשול בלתי נראה. אנשים אחרים עלולים לראות אותנו, ללמוד מאיתנו ולהיגרר אחרינו. הדרך שלנו לתקן את המכשול הזה היא פשוט לחזור בתשובה ולשפר את המעשים שלנו, וכך אנחנו מתקנים את העולם.