חשבתם פעם איך היו מתייחסים לעבדים בעולם העתיק? פעם, אנשים חשבו שעבד הוא רק רכוש שאפשר לעשות בו מה שרוצים. אבל התורה שלנו מחדשת משהו מדהים וקובעת שכל אדם נברא בצלם ה׳, וגם למי שהוא עבד יש זכויות והחיים שלו חשובים.
כאשר מדובר על אדון שמכה אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ, הכוונה היא לעבד כנעני שנמצא אצל האדון לתמיד. התורה מסבירה שמותר לאדון להעניש את העבד כדי לחנך אותו, ולכן מוזכרת המילה בַּשֵּׁבֶט, שזהו מקל פשוט. אך יחד עם זאת, יש גבול ברור. אסור לאדון להכות בצורה אכזרית או להשתמש בכלים מסוכנים שניכר שנועדו להרוג, כמו חרב או אבן.
אם האדון עבר על החוק, והעבד וּמֵת תַּחַת יָדוֹ, כלומר מת מיד מהמכות כשהוא עדיין שייך לאדון, האדון חייב לשאת בעונש חמור מאוד מבית הדין. התורה קוראת לעונש הזה נָקֹם יִנָּקֵם. למה דווקא לשון של נקמה? בדרך כלל, כשפוגעים באדם רגיל, המשפחה שלו דואגת שהצדק יצא לאור. אבל לעבד אין משפחה חופשית שתשמור עליו ותתבע את עלבונו. לכן, התורה מלמדת שבית הדין והחברה כולה הם אלה שצריכים להגן עליו ולשמור על הכבוד שלו, כדי להזכיר לנו שהחיים של כל אדם הם קדושים.