שמות, פרק כ״א, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לחשוב כמה ההורים שלנו עושים למעננו בכל יום? ההורים שלנו הם השותפים של ה' ביצירה שלנו ובהבאתנו לעולם, ולכן התורה מצפה מאיתנו להכיר להם תודה ולכבד אותם. פגיעה פיזית בהורים היא בדיוק ההפך מזה, והיא נחשבת למעשה חמור מאוד של כפיות טובה. כאשר התורה כותבת וּמַכֶּה, היא אינה מתכוונת למכה קלה, אלא למכה קשה שמשאירה חבורה או פצע של ממש. המילים אָבִיו וְאִמּוֹ מלמדות אותנו שהאיסור הזה תקף גם אם אדם פגע רק באבא שלו או רק באמא שלו, ולא צריך לפגוע בשניהם יחד כדי לעבור על האיסור. בגלל שזהו מעשה כל כך חמור, התורה קובעת עונש קשה במילים מוֹת יוּמָת. הכוונה היא לעונש שבית הדין נותן, שלוקח את החיים בצורה שקטה שלא משאירה סימן חיצוני על הגוף, בדומה למוות טבעי. אולי תופתעו לגלות שלמרות שמכה נראית כמו מעשה אלים יותר, העונש על מי שמקלל את ההורים שלו חמור אפילו יותר. הסיבה לכך היא שקללה מתוך כעס היא דבר שעלול לקרות יותר בקלות מול אנשים אחרים, ולפעמים גם מזכירים בה את שם ה' בחוסר כבוד, ולכן התורה רצתה להרתיע אותנו מאוד מלעשות זאת. בנוסף, מכה אפשר לתת להורים רק כשהם בחיים, אבל לקלל אפשר חלילה גם כשהם כבר אינם נמצאים.