קרה לכם פעם שהשארתם בטעות חפץ במקום מעבר, ומישהו נתקל בו? התורה מלמדת אותנו שאם אדם יצר סכנה או מכשול, הוא אחראי לתוצאות. התורה קוראת לאדם כזה בַּעַל הַבּוֹר. הכוונה היא לאו דווקא למי שהאדמה שייכת לו, אלא למי שיצר את התקלה או השאיר את הבור פתוח, ולכן הוא נחשב לאחראי עליו.
אם בהמה נפלה לבור הזה ונפגעה, האחראי צריך לפצות את הבעלים שלה. התורה אומרת שהוא כֶּסֶף יָשִׁיב, אבל זה לא אומר שהוא חייב לשלם דווקא במטבעות כסף פיזיים. הוא יכול לשלם בכל רכוש שווה כסף, אפילו בסחורה פשוטה.
ומה קורה עם הבהמה שלא שרדה את הנפילה? התורה אומרת וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. אפשר היה לחשוב שהיא עוברת למי שחפר את הבור, אבל האמת היא שהיא נשארת אצל הבעלים המקוריים שלה. יש לכך סיבה טובה: כך הבעלים יכול למכור אותה מיד ולהרוויח את מה שנשאר מערכה, במקום שהיא תישאר בבור ותאבד מערכה בזמן שמבררים את המשפט. לכן, מי שחפר את הבור משלם רק את ההפרש בין השווי של הבהמה כשהייתה בריאה לבין השווי שלה עכשיו, אבל הוא כן חייב לשלם על ההוצאה של הוצאת הבהמה מתוך הבור.
מהמילה לּוֹ לומדים גם שהכללים האלה שייכים רק לבהמות רגילות. אם אדם נפל לבור, או אם חפץ דומם נשבר בתוכו, או אם מדובר בבהמה קדושה ששייכת לבית המקדש, הדינים של נזקי הבור לא פועלים באותה צורה, והמזיק פטור מהתשלום המסוים הזה.