קרה לכם פעם שראיתם משהו כל כך מואר ומשמח, שממש עשה לכם טוב בלב להסתכל עליו? תארו לעצמכם איך זה לפגוש אדם שהפנים שלו ממש מאירות באור מיוחד! אחרי שמשה רבנו ירד מהר סיני, הפנים שלו האירו באור אלוהי מופלא. האור הזה הוכיח לכולם שמשה הוא המנהיג האמיתי של עם ישראל. כאשר כתוב וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה, הכוונה היא שבזמן שמשה לימד את העם תורה ומסר להם את דברי ה', הוא עמד מולם בלי שום כיסוי. העם הביט בפנים המאירות שלו, והדבר גרם להם לשמחה ולנחת, ממש כמו שטוב ונעים לראות את אור השמש. למרות שהאור היה חזק מאוד, בזמן שהם למדו תורה הוא לא סינוור או הזיק להם, והם הצליחו לזהות בבירור שאלו הפנים של משה.
אבל מה קרה כשהשיעור הסתיים? כאן נאמר וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו. מסווה הוא סוג של כיסוי לפנים. כאשר משה סיים ללמד וחזר לעיסוקים הרגילים של היום יום, הוא כיסה את פניו. הוא עשה זאת כדי לא להשתמש באור הקדוש והמיוחד הזה לדברים פשוטים ורגילים, וגם כדי שהכיסוי יעזור לו להישאר מרוכז במחשבות שלו וקרוב אל ה' בלי שהסביבה תפריע לו.
משה נשאר עם הכיסוי עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. כלומר, רק כאשר משה חזר לאוהל כדי לדבר עם ה', הוא הסיר שוב את הכיסוי. שימו לב שהמילה אִתּוֹ נכתבה בלי להזכיר את שם ה' במפורש. הדבר בא ללמד אותנו על הקרבה העצומה והמיוחדת שהייתה בין ה' למשה. הם דיברו זה עם זה פנים אל פנים, ממש כמו חברים קרובים שמדברים יחד בלי שום פחד.