תארו לעצמכם שאתם מסיירים בבית המקדש השלישי שייבנה בעתיד. אתם רואים שער מרכזי וגדול בצד מזרח, אבל הוא תמיד סגור. פתאום אתם מגלים שיש מישהו אחד ויחיד שמקבל רשות מיוחדת מאת ה' לשבת ממש שם. מי זה יכול להיות? הכוונה היא אל הַנָּשִׂיא, שהוא למעשה מלך המשיח מזרעו של דוד המלך.
בגלל שהמלך כל כך חשוב ומכובד, זה לא מתאים שהוא ישב לאכול יחד עם כולם בלשכות הרגילות של בית המקדש. לכן, יש לו מקום מיוחד משלו בתוך החלל של השער הסגור, ושם הוא יֵשֶׁב־בּוֹ. המטרה של הישיבה שם היא לֶאֱכָל־לֶחֶם. אולי תחשבו שהוא אוכל שם איזו פיתה או לחמניה, אבל כאן המילה לחם לא מתארת מאפה, אלא היא כינוי לבשר של קורבנות השלמים שאותם הוא אוכל לפני ה'.
אבל רגע, אם השער מבחוץ סגור תמיד, איך המלך נכנס לשם? הכלל הוא שמִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא. כלומר, המלך נכנס לחצר דרך השערים הפתוחים שבהם כולם משתמשים, הולך בצורה מכובדת אל החלל הפנימי של השער המזרחי, וכשהוא מסיים הוא חוזר בדיוק באותה הדרך שבה הוא הגיע. למה? כדי ללמד אותנו שאסור להשתמש בחצר בית המקדש בתור קיצור דרך. הכניסה לשם היא מיוחדת, ולכן צריך להיכנס ולצאת באותה דרך בדיוק מתוך כבוד עצום למקום.