בראשית, פרק מ״ז, פסוק כ״ד

יוסף מכונן במצרים הסדר כלכלי קבוע, שבו בעת איסוף היבול וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה, כמס הוגן על התבואה עצמה שמותיר את רוב התוצרת בידי העם. ארבעת החלקים הנותרים, וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם, מחולקים לארבעה צרכים על פי סדר עדיפויות מחושב. תחילה מופרשת תבואה לְזֶרַע הַשָּׂדֶה לשנים הבאות, כדי להבטיח את המשך קיום החקלאות. לאחר מכן התבואה מוקצית וּלְאָכְלְכֶם עבור המבוגרים העובדים, וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם לפרנסת המשרתים, חיות המשק וקניית צורכי הבית. לבסוף מובטח חלק נפרד וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם, כדי להדגיש שגם הילדים הקטנים שאינם עובדים יזכו לפרנסה, תוך שמירת הקמח האיכותי ביותר עבורם.