בראשית, פרק מ״ז, פסוק כ״ו

יוסף קיבע את ההסדר הכלכלי במצרים כחוק תמידי והוגן שלא יבוטל, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק. מהות החוק היא תשלום חמישית מהתבואה עבור המלך, לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ, כאשר בעלות השלטון על הקרקע משמשת רק כעירבון לגביית המס, וכך נותרו המצרים חקלאים עצמאיים השומרים לעצמם את רוב יבולם. הקבוצה היחידה שהוחרגה היא כומרי העבודה הזרה, שכן רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים נותרה בידם משום שמעמדם זיכה אותם בסיוע ישיר מהמלך, והמילה לְבַדָּם מדגישה שהפטור מתייחס לכהנים עצמם ולא לאדמה. התורה מפרטת פטור זה כדי להעביר מסר חינוכי לעם ישראל, למען לא יתרעמו על מתנות הכהונה שיידרשו להעניק למשרתי הדת שלהם בעתיד.