מלכים ב, פרק כ״ג, פסוק י׳

המלך יאשיהו פעל לעקירת פולחן המולך האכזרי שהתקיים מחוץ לירושלים בְּגֵי בֶן־הִנֹּם, עמק שנקרא על שם בעליו. מוקד הפולחן באותו גיא נקרא הַתֹּפֶת, על שם התופים שבהם הכו הכוהנים בעוצמה כדי להחריש את זעקות הילד הנשרף ולמנוע מאביו להתחרט. טקס זה של לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ וְאֶת־בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ התבצע על ידי העברת הילד בין שתי מדורות, או בהנחתו על ידיו הלוהטות של פסל מולך חלול שהוסק מבפנים. כדי לשים קץ לתופעה, יאשיהו וְטִמֵּא את המקום והפך אותו לאתר השלכת פסולת ונבלות, במטרה להמאיסו לחלוטין כך שאיש לא ישוב להקריב בו את ילדיו.