חשבתם פעם כמה משמח זה לקבל אורח הביתה ולהגיש לו אוכל טעים? הכנסת אורחים היא מעשה מיוחד, ויש אנשים שיודעים לעשות אותו מכל הלב. הסיפור שלנו מתחיל כאשר הגיע הזמן המיועד, וַיְהִי הַיּוֹם, שבו אלישע הנביא עבר בעיר שונם שנמצאת בעמק יזרעאל. שם הוא פגש אִשָּׁה גְדוֹלָה. היא לא הייתה ענקית בגודל שלה, אלא אישה עשירה, מכובדת וחשובה מאוד. הגדולה שלה התבטאה בעיקר במידות הטובות שלה, היא הייתה רחבת לב, התרחקה מקמצנות ואהבה לעשות חסד.
כשהיא ראתה את אלישע, היא רצתה מאוד לארח אותו. הכתוב אומר וַתַּחֲזֶק־בּוֹ לֶאֱכָל־לָחֶם, כלומר היא ממש הפצירה בו וביקשה ממנו שוב ושוב שיסכים להיכנס לאכול בביתה. בדרך כלל, אלישע הנביא הקפיד לא לקבל דברים מאנשים אחרים, אבל כשהוא זיהה את העושר שלה והבין שהיא מזמינה אותו מתוך כוונה טהורה וטובה, הוא הסכים בשמחה.
מאותו יום נוצר ביניהם הרגל קבוע. וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ, בכל פעם שאלישע היה עובר בעיר שונם, יָסֻר שָׁמָּה. הוא היה פונה מעצמו אל הבית שלה כדי לאכול שם ולזכות אותה במצווה החשובה של הכנסת אורחים. עם זאת, הנביא הקפיד להיכנס רק כדי לאכול ולא נשאר לישון שם, כדי לשמור על התנהגות נקייה ומכובדת לחלוטין.