הבטחת הנביא לאישה המארחת אותו, כי תזכה לפרי בטן, נתקלת בתגובה מפתיעה. במקום שמחה מתפרצת, האישה מביעה חרדה עמוקה מפני אכזבה ותקוות שווא, וחושפת את הפחד הגדול ביותר של מי שמצפה לישועה.
הנביא פותח בהבטחה: לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה. פרשנים מסבירים כי אלישע אמר את דבריו מתוך נבואה, או מתוך ביטחון מוחלט שה' יקיים את גזירתו, שכן הקב"ה עושה את רצון יראיו [רד"ק]. הביטוי כָּעֵת חַיָּה זכה למספר פירושים: רוב הפרשנים מסבירים שהכוונה היא לזמן המקביל בשנה הבאה, שבו היא תהיה בריאה ושלמה כפי שהיא כעת [רש"י, ביאור שטיינזלץ], או לזמן הראוי ללידה לאחר תשעה חודשי הריון, שכן היולדת נקראת בלשון חז"ל "חיה" [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. גישה פילוסופית יותר מפרשת כי "עת חיה" הוא מונח המציין את זמן ההווה בלבד, שהרי הזמן שעבר כבר מת ואיננו, והעתיד טרם נכנס למציאות [רלב"ג, מלבי"ם].
הנביא ממשיך ומבטיח: אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן (המילה כתובה במקור כ"אתי" אך נקראת "את" [מנחת שי]). משמעות ההבטחה היא שהיא תזכה לאחוז את בנה בחיקה ולהשתעשע עמו [מצודת דוד, רד"ק].
בתגובה, האישה עונה: אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ. היא כופלת את מילת השלילה "אל" כדי לחזק את בקשתה [רד"ק]. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה תְּכַזֵּב בפסוק זה אינה בהכרח שקר מכוון, אלא דבר שפוסק ואינו מחזיק מעמד, בדומה למעיין שמימיו "מכזבים" ומתייבשים [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק].
תגובתה נובעת מפחד עמוק. מכיוון שהנביא הבטיח רק שהיא תהיה "חובקת בן", ולא הבטיח במפורש שהילד יאריך ימים, היא חששה שהוא מציע לה שמחה זמנית בלבד. היא מתחננת שלא ייטע בה תקוות שווא ולא ישלה אותה בדבר שסופו להיפסק, כגון הריון שיסתיים בהפלה או ילד שנועד למות בילדותו. בקשתה היא שאם כבר מתרחש נס, שהנביא יבקש רחמים מה' כדי שיהיה זה "בן של קיימא" שיחיה ויאריך ימים [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
מעבר לחשש ממות הילד, יש המפרשים שהאישה פקפקה בהיתכנות הנס משום שידעה כי פסק ממנה אורח כנשים ובעלה זקן. היא חששה שאלישע אינו מודע למצבה הפיזיולוגי, ולכן הבטיח נס אחד (לידה) מבלי לדעת שיש צורך בנס כפול (החזרתה לנערותה). אם ההבטחה לא תתממש בשל כך, הנביא ייתפס ככוזב בעיני הבריות [אלשיך].
גישה נוספת מצביעה על כך שהאישה סבלה מגורל קשה שמנע ממנה ללדת ולגדל ילדים, והנס שנעשה לה היה חייב לגבור על הטבע והמזל. לפיכך, ההתרחשות הייתה בראש השנה, יום שבו מקבלים שפע אלוהי ישיר שאינו תלוי במזלות. בנוסף, היא הדגישה את בקשתה כדי להבטיח שהילד ייוולד מבעלה הנוכחי, ולא מאיש אחר במידה ותתאלמן ותינשא שוב [אהבת יהונתן].