פעולת החייאת הילד על ידי אלישע משלבת מגע פיזי אינטנסיבי עם מאמץ רוחני עמוק, תוך חיבור ייחודי בין דרך הטבע לבין התרחשות נסית. הנביא עולה על המיטה שעליה מונח הילד המת, ומתחיל בשורת פעולות שנועדו להשיב אליו את רוח החיים.
תחילה נאמר וַיַּעַל, כלומר הנביא עלה אל המיטה [מצודת דוד]. הפעולה של וַיָּשֶׂם פִּיו עַל־פִּיו וְעֵינָיו עַל־עֵינָיו וְכַפָּיו עַל־כַּפָּו מעוררת מספר גישות בקרב הפרשנים באשר למטרתה. גישה אחת מסבירה כי המגע הפיזי המדויק נועד לכוון ולרכז את התפילה באופן מוחלט כלפי הילד [רד"ק], מתוך רצון להשפיע ולהעביר את כוח החיות מאיבריו של הנביא ישירות אל איבריו של הנער [מצודת דוד, רלב"ג]. מגע זה התבצע לאחר שהנביא כבר נשא תפילה [רלב"ג]. מנגד, ישנה גישה המדגישה את ההיבט הטבעי, ולפיה אלישע נשם על הילד כדי לחממו בחום גוף אנושי, שכן רוב הנסים מתרחשים תוך שילוב פעולה טבעית מסוימת כחלק ממנהגו של עולם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אגב כך, ביחס למילה וְכַפָּיו, המסורת מצביעה על כך שהמילה נכתבת בכתיב חסר כ"כפו" בלשון יחיד, אך נקראת "כפיו" בלשון רבים [מנחת שי].
בביאור הפעולה וַיִּגְהַר עָלָיו, הפרשנים מציעים מספר משמעויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בפעולה של השתטחות ונפילה על גוף הילד [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. לצד זאת, יש המזהים במילה זו ביטוי של עייפות ותשישות רבה בעקבות המאמץ [רש"י ורד"ק], או פעולה של נשימה מאומצת [ביאור שטיינזלץ]. כיוון נוסף קושר את הפעולה להתעמקות בתפילה, כאשר הנביא מתהלך בחדר אנה ואנה מתוך מחשבה ודבקות שגורמות לגופו לנוע בחוסר מנוחה, ולאחר מכן הוא שב וכורע על הילד [רלב"ג].
בסופו של התהליך מתואר כי וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. גופו של הילד החל להתחמם [מצודת ציון], וזאת חרף העובדה שכבר חלפו שעות אחדות מאז מותו [ביאור שטיינזלץ].