מפגש אקראי לכאורה בדרכו של הנביא הופך לנקודת ציון משמעותית בחייו, המדגישה את כוחה של הכנסת אורחים טהורה. בניגוד לאליהו הנביא, שנאלץ לנדוד עד לצרפת ולבקש מזון מאלמנה מהססת, אלישע זוכה לקבלת פנים חמה ויוזמת, המעידה על מעלתו הרוחנית הגבוהה [אהבת יהונתן].
הכתוב פותח במילים וַיְהִי הַיּוֹם, ללמדנו כי הגיע היום המיועד שבו עבר אלישע בעיר שונם [מצודת דוד], השוכנת בעמק יזרעאל [ביאור שטיינזלץ]. שם פגש אִשָּׁה גְדוֹלָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באשה עשירה, נכבדת ובעלת השפעה, שהייתה עקרת הבית והדמות הדומיננטית בו, עד כדי כך שבעלה היה טפל אליה [אברבנאל, חומת אנך]. על פי המסורת, אשה זו הייתה אחותה של אבישג השונמית, ולימים אמו של עדו הנביא [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל].
מעבר לעושרה, גדולתה התבטאה במידותיה. היא התעלתה מעל טבע הקמצנות וצרות העין המצוי לעיתים, ואחזה במידת החסד [נחל שורק]. יש המפרשים כי היא נקראה גדולה משום שהייתה באה בימים, ולכן לא חששה מאי-נעימות שבהזמנת גבר לביתה [אלשיך]. גישה ייחודית מסבירה כי פניו של אלישע האירו באור שכינה מסנוור, וכל אשה שהייתה מסתכלת בו הייתה מתה; גדולתה של השונמית התבטאה בכך שכבשה את יצרה ונמנעה מלהביט בו [צוארי שלל, חומת אנך].
האשה מפצירה בנביא: וַתַּחֲזֶק־בּוֹ לֶאֱכָל־לָחֶם. היא השתדלה בכל כוחה שיסעד בביתה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. אלישע, שהקפיד שלא ליהנות מכל אדם אלא רק ממי שיש לו שפע ועינו טובה, נעתר להזמנתה לאחר שזיהה את עושרה וכוונותיה הטהורות [מלבי"ם]. יש הסבורים כי בשלב זה אלישע טרם התפרסם כנביא, והיא פשוט נהגה לארח עוברי אורח, ורק מאוחר יותר עמדה על קדושתו [רלב"ג]. לעומת זאת, דעה אחרת גורסת כי היא הכירה במעלתו, וידעה שאירוח תלמיד חכם בכוונה טהורה שקול להקרבת קורבנות התמיד על המזבח [מלבי"ם]. הצירוף "ותחזק בו" מתפרש גם כפעולה של יצירת חזקה משפטית, שכן היא אירחה אותו שוב ושוב עד שהפך לאורח קבוע [אלשיך].
מכאן ואילך נוצרה שגרה: וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ – מיום זה והלאה, בכל זמן שעבר בעיר [מצודת דוד, מצודת ציון], יָסֻר שָׁמָּה – היה סר מעצמו לביתה כדי לזכות אותה במצוות הכנסת אורחים [מלבי"ם, אברבנאל]. המילה יסור מצביעה על פעולה מתמשכת של הווה [רש"י]. פירוש נוסף למילה יסור מציע שאלישע היה מעקם את דרכו ובוחר בנתיב צדדי כדי שנשים לא יראו אותו ויפגעו, והשונמית הכניסה אותו לביתה כדי להגן על בנות העיר [צוארי שלל, חומת אנך]. עם זאת, הנביא הקפיד לסור לביתה רק כדי לאכול לחם, ונמנע מללון שם כדי להרחיק כל שמץ של חשד ולשמור על נקיות כפיו, התנהלות שהובילה לבסוף לבניית עליית הקיר הנפרדת [אלשיך, אהבת יהונתן].