הבטחת הנביא לאישה השונמית מתממשת במלואה כנגד כל הסיכויים הטבעיים. היא הרה ויולדת בן בדיוק שנה לאחר הבשורה שקיבלה מאלישע [ביאור שטיינזלץ]. הצירוף כעת חיה מתפרש כזמן המדויק שבו היא עומדת כעת, כשהיא חיה ובשלום [רש"י, רד"ק]. התזמון והלידה התרחשו בדיוק אשר דבר, כפי שהבטיח הנביא [מצודת דוד].
התגשמות הלידה לא נבעה מתוך תפילה שגרתית לה', אלא מכוח גזירתו הישירה של הנביא, בבחינת צדיק גוזר וה' מקיים [מלבי"ם]. עצם הבשורה וההיריון חוללו באישה גם שינוי פיזי של ממש, כאשר חזרה לנערותה ויופייה שב אליה. עובדה זו מסבירה מדוע גיחזי, משרתו של אלישע, הבחין ביופייה וביקש להדפה רק בשלב מאוחר יותר, אף על פי ששהה בביתה פעמים רבות קודם לכן [אלשיך].
למרות השמחה שבהולדת הבן, התלווה לנס חשש כבד מצד האישה. מכיוון שההיריון הגיע שלא בדרך הטבע אלא כנס גלוי, היא דאגה שמא קיומו של הילד יהיה זמני וארעי. היא חששה שהנס יהיה בבחינת אכזב, כמעיין שמימיו פוסקים, ושהבטחת הנביא תתברר כמתנת שקר שאינה מחזיקה מעמד לאורך זמן [אלשיך].