לאחר שהאישה השונמית דחתה את הצעתו של אלישע לסייע לה בעניינים מדיניים מול השלטון, הנביא מחפש דרך חלופית להכיר לה טובה על הכנסת האורחים יוצאת הדופן שלה. הוא פונה אל משרתו כדי למצוא לה גמול ראוי ומשמעותי.
במילים וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ, רוב הפרשנים מסכימים כי אלישע פונה אל גיחזי לאחר שהאישה יצאה מלפניו, ושואל אותו כיצד יוכלו לגמול לה טובה תחת הטובה שעשתה עמהם.
בתשובתו, וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין־לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן, מצביע המשרת על החיסרון המהותי היחיד בחייה. באשר לפירוש המילה אֲבָל, הרד"ק ואברבנאל מסבירים כי היא משמשת כמילת ניגוד לדבריה הקודמים: אמנם אין לה שום צורך בטובות מאת המלך או שר הצבא, אבל לבן היא זקוקה נואשות. לעומתם, הרלב"ג ומצודת דוד מפרשים את המילה אֲבָל במשמעות של "באמת" – כלומר, באמת ישנו גמול עצום וראוי שניתן לעשות למענה. על כך מוסיף ביאור שטיינזלץ כי אף שהיא אישה עשירה שאינה חסרה דבר מבחינה חומרית, היעדר פרי בטן הוא מצוקתה האמיתית.
הפרשנים עומדים על כך שגיחזי מדגיש בדבריו מניעה כפולה בדרך להבאת חיים לעולם. המלבי"ם ואברבנאל מבארים כי אין לזוג שום הכנה טבעית ללידה משני הצדדים: לא מצד "הפועל" (הבעל הזקן) ולא מצד "המתפעל" (האישה, שעקרה מטבעה). הרד"ק ושטיינזלץ מוסיפים את ממד הזמן הדוחק, שכן בשל גילו המופלג של הבעל הזמן פועל לרעתם, סיכוייו להוליד הולכים ופוחתים, והוא מתקרב לסוף ימיו.
בשל מחסומים טבעיים אלו, פקידתה בבן תיחשב עבורה לגמול הגדול ביותר. בעל אהבת יהונתן מדגיש את עוצמת הנס העתידי ומציב אותו בהשוואה לניסים אחרים. הוא מציין כי נס זה ממחיש שאלישע זכה ל"פי שניים" מרוחו של אליהו רבו. בעוד שאליהו התנבא על הולדת שמשון לאשת מנוח שהייתה עקרה, הרי ששם המניעה הייתה רק אצל האישה, ואילו כאן אלישע עתיד להתגבר על מניעה כפולה אצל שני בני הזוג גם יחד. בנוסף, אברבנאל ואהבת יהונתן מותחים קו דמיון ברור בין השונמית ובעלה לבין שרה ואברהם, שכן בשני המקרים נדרשה התערבות ישירה של ה' נגד חוקי הטבע, כדי לחצות את המכשול הכפול של עקרות האישה וזקנת הבעל.