האישה פועלת לפי הנחיותיו של הנביא, ומייצרת סביבה אינטימית וסגורה לה ולבניה בעת התרחשות הנס. בתוך הבית פנימה מתקיימת חלוקת תפקידים ברורה בין האם לבניה. כאשר נאמר הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שהבנים מביאים אליה את הכלים הריקים. פעולה זו מתבצעת כך שהאם נותרת לעמוד במקומה מבלי לזוז עם פך השמן המקורי שברשותה, בעוד בניה רצים ומגישים לה כל העת את הכלים בזה אחר זה [מצודת דוד].
על פעולתה של האם נאמר וְהִיא מוֹצָקֶת, כלומר היא זו שיוצקת את השמן לתוך הכלים [ביאור שטיינזלץ]. במילה זו קיימת הבחנה בין צורת הכתיב למסורת הקריאה. המילה נכתבת בתנ"ך כ"מיצקת" עם האות יו"ד, צורה דקדוקית השומרת על אות השורש המקורית ללא תמורה. לעומת זאת, המסורת מורה לקרוא את המילה כ"מוֹצָקֶת" עם האות וי"ו, קריאה הנשענת על הכלל הדקדוקי הנפוץ יותר בפעלים מסוג זה, שבו האות יו"ד מתחלפת באות וי"ו [רד"ק, מנחת שי].