האישה השונמית עושה את דרכה אל משכנו של הנביא כדי לבקש את עזרתו, בעוד הוא מבחין בה מרחוק. היא מגיעה אל הר הכרמל, ששימש באותה תקופה כמקום מושבו הקבוע של אלישע [ביאור שטיינזלץ], במטרה להתחנן לפניו מתוך מרירות נפשה [אברבנאל].
כאשר הנביא רואה אותה מִנֶּגֶד, כלומר ממרחק [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], הוא פונה אל נערו גיחזי ואומר: "הנה השונמית הַלָּז", כלומר, האישה ההיא שאנו רואים באה לקראתנו היא השונמית [רלב"ג, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לזיהוי הפשוט של האישה, קריאתו של אלישע מבטאת פליאה. הגעתה הפתאומית שלא בזמן הראוי והרגיל מעוררת תמיהה, ומכך מסיק הנביא כי בוודאי חסר לה דבר מה או שאירע אסון לה, לבעלה או לילד. הבנה זו היא שמובילה אותו לשלוח את גיחזי לרוץ לקראתה ולדרוש בשלומה [מלבי"ם].