באחד מביקוריו של אלישע הנביא בשונם, הוא מממש את הכנסת האורחים שהוכנה עבורו ונכנס לחדר שנבנה במיוחד למענו. הביטוי וַיְהִי הַיּוֹם מתפרש בפשטות כיום אחד [רש"י], אך יש המדייקים כי הכוונה היא ליום שבו הגיע הנביא לעיר לאחר שבניית העלייה כבר הסתיימה [מצודת דוד]. גישה נוספת רואה בכך ציון ליום מיוחד ומוגדר שיועד מראש לביקורו של הנביא במקום [מלבי"ם].
כאשר נאמר וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה, הכוונה היא לאותו חדר שהשונמית הכינה עבורו. בעצם כניסתו ושהייתו שם, הפך אלישע את המקום למעונו הקבוע באזור [מלבי"ם]. עם כניסתו לעלייה, כאשר ראה הנביא את כל ההשתדלות והמאמץ שהשקיעה האישה לכבודו, התעורר בו הרצון להכיר לה טובה ולהעניק לה כבוד ונחת רוח על מעשיה [אברבנאל].