הילד שנולד בדרך נס לאישה השונמית שהה עם אביו בשדה, ושם פקד אותו משבר רפואי פתאומי. זעקתו של הילד ותגובתו המיידית של האב משרטטות את רגעי תחילתו של האסון.
כאשר הילד צועק רֹאשִׁי רֹאשִׁי, הוא מתלונן על כאב ראש עז ופתאומי [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. יש המייחסים כאב זה למכת שמש, שכן השמש קפחה על ראשו בעת שהייתו בשדה [אהבת יהונתן].
רוב הפרשנים מסכימים כי כפילות המילה נועדה להמחיש את עוצמת הכאב, שכן דרכם של חולים ואנשים הנאנחים מכאב לכפול את דבריהם. מנגד, ישנו הסבר רפואי לכפילות זו: הילד ביקש להדגיש כי החולי נובע מעצמות הראש עצמו, כדוגמת מורסה, ולא מקרין מאיבר אחר בגוף כמו הקיבה [מלבי"ם]. גישה שונה לחלוטין מציעה כי המילה הראשונה היא פנייה לאב בתואר כבוד, כלומר "אדוני", והשנייה היא תיאור הכאב עצמו [אלשיך].
בתגובה לזעקה, האב מורה: וַיֹּאמֶר אֶל־הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל־אִמּוֹ. האב פונה אל אחד המשרתים שהיו עמו ומצווה עליו לקחת את הילד על ידיו ולהביאו הביתה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו נבעה מכך שהאב סבר שהילד זועק במטרה שיקחו אותו לאמו [מלבי"ם]. בנוסף לדאגה הטבעית, מסתתרת כאן גם תפיסה רוחנית: האב האמין כי כשם שהילד בא לעולם בזכותה של האם, כך גם תרופתו והצלתו תלויות בה [אלשיך].