הילד ששהה עם אביו בשדה חש לפתע בכאב עז, ייתכן עקב מכת שמש, וזעק רֹאשִׁי רֹאשִׁי. כפילות זו מבטאת את עוצמת הכאב כמנהג החולים, נועדה להדגיש כי החולי נובע מהראש עצמו ולא מקרין מאיבר אחר, או שמא המילה הראשונה שימשה כפניית כבוד לאב. בתגובה לכך פונה האב אל אחד המשרתים, וַיֹּאמֶר אֶל־הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל־אִמּוֹ, ומצווה עליו לשאת את הילד על ידיו הביתה. החלטה זו נבעה מההנחה שהילד זועק כדי שיקחו אותו לאמו, ולצד זאת הסתתרה בה האמונה שכשם שהילד בא לעולם בזכות האם, כך גם רפואתו והצלתו תלויות בה.
מלכים ב, פרק ד׳, פסוק י״ט
וַיֹּ֥אמֶר אֶל־אָבִ֖יו רֹאשִׁ֣י ׀ רֹאשִׁ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַנַּ֔עַר שָׂאֵ֖הוּ אֶל־אִמּֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.