בעת רעב ומצוקה, יצא אחד מתלמידי הנביאים לחפש מזון בטבע כדי להשביע את רעבונם, אך החיפוש התמים כמעט והסתיים באסון [מדוד ועד לחורבן].
בצאתו אל השדה הוא חיפש ללקט אֹרֹת, מילה שרוב הפרשנים מזהים כצמחי שדה וירקות הראויים לבישול. עם זאת, יש המציינים כי מדובר בצמח ספציפי הנקרא "גרגיר", שקיבל את שמו משום שהוא מאיר את העיניים [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
במהלך חיפושיו הוא נתקל בגֶּפֶן שָׂדֶה וקוטף ממנה פַּקֻּעֹת שָׂדֶה. הפרשנים מסבירים כי אין מדובר בגפן רגילה, אלא בצמח בר שמתפרס על הקרקע כדוגמת גפן, ומניב פירות הדומים לאבטיחים קטנים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. פירות אלו, המוכרים מדברי חז"ל ככאלו שמפיקים מהם "שמן פקועות", הם למעשה סם מוות מזיק ומר במיוחד [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. גישה חלופית מציעה שהפקועות אינן פירות הגפן עצמה, אלא פטריות רעילות שצמחו בסמוך אליה [רד"ק]. מבחינה דקדוקית, המילה "גפן" היא לרוב בלשון נקבה, אך כאן היא מופיעה באופן חריג בלשון זכר במילה "ממנו" [רד"ק, מנחת שי]. פירוש ייחודי נוסף מציע כי משמעות המילה "ממנו" היא שהאיש לקט את הפקועות בנפרד ובלעדי הגפן [רש"י].
האיש שב אל חבריו עם בגדו המלא בפירות הבר, ומיד וַיְפַלַּח אותם אל תוך סיר התבשיל. פעולה זו מתוארת כבקיעה וחיתוך לחתיכות, בדומה לביטוי "פלח הרימון" [מצודת ציון, רד"ק, רש"י].
הוא עשה זאת כִּי־לֹא יָדָעוּ את טבעם האמיתי של הפירות. הפרשנים מסכימים שהלקט עצמו לא הכיר את הצמח ולא ידע שמדובר בסם קטלני. בנוסף, יש המדגישים כי גם שאר התלמידים לא ידעו מה הוכנס אל תוך הסיר, שכן לו היו יודעים, ודאי היה נמצא ביניהם מישהו שמכיר את הצמח ומזהיר את כולם מפני הסכנה [מלבי"ם].