בעיצומו של הרעב והמצור, רגע המפגש בבית אלישע מציף תחושת ייאוש נוכח המצב. הדובר, בין אם זה המלך, שלוחו או הנביא עצמו, מכריז וַיֹּאמֶר כי הִנֵּה־זֹאת הָרָעָה מֵאֵת ה'. אמירה זו משקפת הכרה בכך שזוועות הרעב הן התגשמות קללות התורה ונובעות מהשגחת ה' הישירה ולא מגורמים טבעיים. מתוך כך עולה השאלה מָה־אוֹחִיל לַה' עוֹד, כלומר למה אקווה ואמתין לישועתו, שכן נראה כי אין טעם להתפלל למי שגזר בעצמו את הרעה. עם זאת, ייתכן שזו אינה קריאת ייאוש אלא חרטה של השליח, השואל את עצמו איזו תקווה תישאר לו אם יוסיף חטא על פשע ויפגע בנביא.
מלכים ב, פרק ו׳, פסוק ל״ג
עוֹדֶ֙נּוּ֙ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֔ם וְהִנֵּ֥ה הַמַּלְאָ֖ךְ יֹרֵ֣ד אֵלָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־זֹ֤את הָרָעָה֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה מָה־אוֹחִ֥יל לַיהֹוָ֖ה עֽוֹד׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.