דברי הימים א, פרק ד׳, פסוק י״ח

מָרֶד, המזוהה עם כלב בן יפנה שמרד בעצת המרגלים או עם אחד מצאצאיו, הקים משפחה ענפה משתי נשים. וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה, שנקראה כך על שום מוצאה או כשמה הפרטי, יָלְדָה אֶת־יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת־חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת־יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ. התואר אֲבִי מלמד שצאצאים אלו הפכו לשרים ומושלים בערים אלו, או לחלופין שאלו הם שמות בניהם, בעוד מסורת מדרשית מזהה שמות אלו ככינויים למשה רבנו, ומפרשת את הפועל יָלְדָה במובן של גידולו כבן. המילה וְאֵלֶּה יוצרת הפרדה ומעבירה את המוקד אל בְּנֵי בִּתְיָה בַת־פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד, בתו של מלך מצרים או של אדם מישראל, אשר יש המזהים אותה עם האישה היהודייה עצמה לאחר גיורה. התיבה בְּנֵי יכולה לכוון לבן יחיד או למספר צאצאים שהוזכרו לפני כן או בפסוק הבא.