יצא לכם פעם שרציתם לעשות מעשה טוב וחשוב, אבל בני המשפחה שלכם דאגו לכם מאוד וניסו לעצור אתכם? זה בדיוק מה שקרה לנביא הזקן. הוא רצה לצאת לדרך כדי לקבור את איש האלוהים, אבל הבנים שלו פחדו מאוד. הם חששו שהאריה שנמצא שם יפגע גם באבא שלהם, וגם דאגו שאולי ה' יעניש את האב בגלל שגרם לאיש האלוהים לטעות.
לכן, המילה לֵאמֹר מופיעה כאן בצורה מיוחדת. בדרך כלל משתמשים בה כשרוצים לבקש ממישהו להעביר הודעה הלאה, אבל כאן היא מלמדת אותנו שהנביא היה צריך לנהל עם בניו שיחת שכנוע לפני שנתן להם הוראה. הוא הרגיע אותם והסביר שהאריה הזה לא מתנהג כמו חיית טרף רגילה. הוא אמר להם שכמו שבזכות המצווה של הכנסת אורחים הוא זכה לקבל נבואת אמת מאת ה', כך גם עכשיו, המצווה של גמילות חסדים והדאגה לקבורת המת תשמור עליו ותגן עליו מכל סכנה.
רק אחרי שדברי השכנוע האלה הרגיעו את הבנים, האב יכול היה להגיד להם חִבְשׁוּ־לִי אֶת־הַחֲמוֹר, כלומר להכין עבורו את החמור לרכיבה ולקשור עליו את האוכף. ואכן, הבנים השתכנעו שאין סכנה, הקשיבו מיד לדבריו וַיַּחֲבֹשׁוּ.