מלכים א, פרק י״ג, פסוק כ״ח

תארו לעצמכם שאתם הולכים בדרך ופתאום רואים מראה בלתי אפשרי: אריה חזק וחמור עומדים יחד בשקט מוחלט, זה לצד זה. בדרך כלל אנחנו יודעים בדיוק מה קורה כשחיית טרף פוגשת חיה חלשה, אבל כאן קורה נס של ממש. הנביא הזקן מגיע ורואה שהאריה פעל בדיוק לפי השליחות של ה'. המילים לֹא אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַנְּבֵלָה וְלֹא שָׁבַר אֶת הַחֲמוֹר מראות לנו שזו לא הייתה סתם תקיפה רגילה בטבע. אם האריה היה רעב, הוא היה אוכל את גופת הנביא, ואם הוא היה פועל מתוך פראות, הוא היה פוגע גם בחמור. אבל במקום זאת, האריה עמד ושמר על הגופה כדי שיוכלו לקבור אותה בכבוד. גם החמור הוא חלק מהנס, כי הוא לא ברח מפחד אלא נשאר במקומו כדי שיוכל לשאת את הנביא בחזרה. החמור ניצל בזכות הכבוד של הנביא שרכב עליו. כל מי שראה את המחזה המיוחד הזה הבין מיד שזה לא קרה במקרה, אלא בהשגחה מדויקת מאת ה'. יש כאן גם מסר חשוב מאוד: אם אריה, שהוא חסר דעת, מצליח להתגבר על הטבע שלו ולעשות בדיוק מה שה' ציווה עליו, ברור שגם אנחנו צריכים לשים לב ולהקשיב בקול ה'. דרך אגב, אם תסתכלו על המילה וַחֲמוֹר, תראו שהיא נכתבה בלי האות ה' בהתחלה (ולא "והחמור"). הסיבה לכך פשוטה: החמור הזה כבר הוזכר קודם בסיפור שלנו, ולכן אין צורך להדגיש שוב באיזה חמור מדובר.