תארו לעצמכם שאתם רוצים לחלוק כבוד אחרון לאדם חשוב שהלך לעולמו. לאחר שאיש ה' מת, הנביא הזקן דואג לו לקבורה מכובדת מאוד. הוא מניח אותו בְּקִבְרוֹ, אבל הכוונה כאן אינה לקבר של הנפטר, אלא לקבר הפרטי של הנביא הזקן עצמו, שאותו הוא חפר והכין מראש ליום מותו. לאחר מכן, הנביא הזקן והבנים שלו עומדים מסביב וַיִּסְפְּדוּ, כלומר בוכים ומקוננים על המת. מתוך צער עמוק הם משמיעים את קריאת הכאב הוֹי, שהיא קול של בכי וזעקת שבר. הם קוראים לעברו הוֹי אָחִי, קריאה שמבטאת קרבה גדולה ועצב רב, וכאילו אומרים לו: צר לי מאוד עליך, חברי היקר.
מלכים א, פרק י״ג, פסוק ל׳
וַיַּנַּ֥ח אֶת־נִבְלָת֖וֹ בְּקִבְר֑וֹ וַיִּסְפְּד֥וּ עָלָ֖יו ה֥וֹי אָחִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.